<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית שני</h1>
<h2>דף לג.</h2>
מצינו היקש מתיבה אחת, פרק עשרה יוחסין (קדושין ע"ז ע"א) דקאמר לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו, וה"פ דבתיבת זרעו משמע הוא גם זרעו, דאי כתב לא יחלל זרע לא היה הוא בכלל אבל כי כתיב הוי"ו מיותר, הוא בזאת התיבה. עוד, דאין דנין ג"ש היכא דאותו דבר שאנו רוצים לעשות ג"ש, כלומר אותה תיבה, לא הויא בקרא אלא מדיוקא, כי הא בזבחים (ט"ז ע"א) גבי אונן דמוכחינן דמחלל עבודה, מקרא דכתיב גבי כהן גדול (ויקרא כ"א י"ב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל ודרשינן הא אחר שלא יצא חלל, פירוש כהן הדיוט, ולא גמרינן ביה מיתה משום דילפינן חילול מתרומה. אבל בדבר שהתיבה דבעינן למעבד מינה ג"ש כתיבא בקרא אע"ג דדבר דדרשינן מינה לא הוי בקרא, עבדי מינה ג"ש, כדדרשינן פרק אלו נערות (כתובות ל"ג ע"א) תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם, וילפינן בהו מיטב מג"ש דתחת מהא דאמרינן אתיא תחת נתינה ישלם כסף, כדפירש"י פ"ק דבבא קמא (ה' ע"א).
<h2>דף לח.</h2>
עוד, פעמים שתנא לא למד מרבו אי זו תיבה מיותרת לג"ש והתנא מדקדק מלבו אי זו היא, כי הא דפ"ק דשבועות (ז' ע"א) אקרא אני חיה בהמה למה נאמר, קרי רב עליה דרבי דולה מים מבארות עמוקים, דלא למד מרבותיו אי זו תיבה מיותרת לג"ש והוא דקדק מלבו ועל זה היה משבחו. וכן בכמה מקומות בתלמוד דפריך נגמר תיבה פלונית מפלונית, כמו הא דפ"ק דמנחות (ד' ע"א) וליגמר עון מעונו דשמיעת קול. עוד, לפעמים על קושיא זו הוא מתרץ דנין עוד מעון ואין דנין עון מעונו. ולפעמים הוא מתרץ, כדמקשה בחולין (פ"ה ע"א) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה, ומתרץ ה"מ היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן, ותורף הדבר היכא דשתי ג"ש לא סתרי אהדדי אע"ג דלא דמו ליה ילפינן כמו ושב הכהן ובא הכהן, אבל היכא דסתרי אהדדי לא ילפינן אלא מדדמי ליה. לפעמים קבלה הוא ללמוד דבר מחבירו אבל לא קבלו מאי זו תיבה למדו הג"ש, כדאיתא פ' אלו נערות (כתובות ל"ח ע"א) ומאי חזית דאשר לא אורשה לג"ש ובתולה למעוטי בעולה אימא בתולה לג"ש ואשר לא אורשה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה, משמע שקבלו מרבם ג"ש ממפתה לאונס אבל לא קבלו מאי זו תיבה ילפינן הג"ש דאל"כ מאי פריך, והא אין אדם דן ג"ש מעצמו וכו'.
